טיפול בבדידות

 

בדידות נגרמת כאשר אנו לא מצליחים ליצור קשרים חברתיים, אישיים, זוגיים או משפחתיים, למרות שיש בנו כמיהה אמיתית וכנה לקשר.

מסיבות שונות אנו לא מצליחים ליצור קשר ומערכת יחסים עם אנשים שאנו רוצים בקרבתם, ולא מצליחים להשתייך לקבוצת התייחסות שמתאימה לנו.

אנו יכולים להרגיש בדידות גם כאשר אנו נמצאים בחברת אנשים שאין לנו עניין בהם, שלא נעים לנו בחברתם והשהייה אתם היא סוג של ברירת מחדל.

אנו מטבענו האנושי יצורים חברתיים,לפיכך אנו זקוקים להרגיש נוכחות חיה לצדנו. הצורך בשיתוף, הצורך שיראו אותנו, שידעו מה עובר עלינו, שישמעו אותנו.

אנשים בודדים מתארים את הקושי לחזור לבית ריק ולהרגיש סגורים "בין ארבע קירות". תחושת הבידוד מתעצמת כאשר אין אף אחד שרואה אותך. אין זולת שמשמש כמראה, כשיקוף. ואין יחסי גומלין הדדים של נתינה וקבלה, ושל השפעה הדדית.

למושג "להחליף כמה מילים" עם מישהו יש משמעות רבה בהקשר של חווית הבדידות. הדיבור, המילים הם הדרך לפרוק מחשבות, ספקות, מתחים וכאבים. עצם פעולת הדיבור משחררת מתח ומרגיעה. לכן הצורך לדבר עם מישהו הוא קריטי לבריאות הנפשית.

כאשר אנו כלואים לבדנו עם המחשבות שלנו בתוך ראשנו, כך המתח בתוכנו מתעצם. כעס, כאב ומצוקה יהפכו להיות כבדים וקשים יותר. הפרופורציות לדברים יטשטשו ויש חשש להתפתחות של דיכאון. זהו למעשה הקשר בין בדידות לדיכאון. לכן יש משמעות רבה אפילו לחבר קרוב אחד או לבן משפחה אחד עמו ניתן מדי פעם לדבר, להיפגש ולהפיג את מועקת המסע שאנו נושאים לבדנו.

כיצד נוצר מצב זה של בדידות, שבו אנו מתהלכים בעולם בתחושה שאין כמעט אדם שיכול להיות קרוב אלינו באמת?

בניתוח פסיכולוגי של תחושת הבדידות, אנו נבחן את העולם הפנימי של האדם. נבחן האם בתוכנו פנימה מתקיימות תחושות של ריקנות, שעמום? האם העולם הפנימי שלנו "קפוא", ללא תנועה, ללא תשוקה וללא יצירתיות?

אנו נבחן האם קיים בתוכנו דחף לחיים – סקרנות, עניין, תשוקה ויצירתיות. האם אנחנו מונעים מאופטימיות, מתקווה, מאמונה בטוב, מאמון באחר. וכל זאת לעומת "דחף המוות" – הכוונה במושג זה הם מגוון רגשות, כמו:רגשות של בושה, אשמה, חרדה, חשד. התורמים מאוד להצטמצמות ולהימנעות עד לכדי דלדול העושר הרגשי ועד לכדי תחושת ריקנות ובדידות.

כמו כן, נבחן אילו דמויות משמעותיות הפנמנו לתוכנו. אילו מערכות יחסים חווינו כפעוטות וכילדים קטנים אל מול הורינו או אל מי שגידל אותנו. תיתכן השפעה על מבנה אישיותנו באם גדלנו להורים שחוו שכול, אובדן או אבל. האם גדלנו במשפחה שחוותה משברים קשים ואיזה תפקיד היה לנו בתוך המערך המשפחתי שנוצר.

לכול אלו יש קשר למקום שאנו תופסים בעולם, למקום שלנו ביחס לאחרים, ליכולת שלנו ליצור קשרים עשירים ומפרים ולחוויות השייכות או הבדידות.

אנו נגלה שיש קשר בין ההיסטוריה שלנו לבין האישיות שגיבשנו ובין תחושת הבדידות.

ישנו מצב נוסף של בדידות – בדידות שאנו חווים גם כאשר אנו חיים בתוך משפחה, בין אנשים ובתוך קשרים. למרות נוכחות של בני אדם לצידנו אנו מרגישים מנוכרים, עוינים או לא שייכים.

בניתוח פסיכולוגי של מצב זה אנו נבחן את תחושת הזיוף, "המסכה" שאנו עוטים על עצמנו ויוצרים מחיצה בין העולם הפנימי שלנו לבין העולם החיצוני. נבחן תחושות של הסתרה, פחד והימנעות. נשאל מדוע אנו מוצאים את עצמנו בחוויה של "עצמי כוזב" ללא אוטנטיות וללא תחושת סיפוק והגשמה.

לסיכום, בדידות היא אחת החוויות האנושיות הכואבות ביותר. לתחושת הבדידות נלוות תחושות של בושה, אשמה וכישלון. הבדידות נחווית כמו כלא שסוגר עלינו או כמו סוג של נכות המלווה אותנו לאורך החיים. גם אם הצלחנו להגיע להישגים מרשימים ולשמור על תפקוד יום-יומי תקין ונורמטיבי, בתוכנו פנימה נרגש פגומים, שונים ולא ראויים.

אני מאמינה שהמלחמה בבדידות מדומה למלחמה בין יצר המוות ליצר החיים וכאשר הדחף לחיים חזק יותר, ומתעוררות תחושות של תקווה, רצון, הנאה וערך החיים, כך יש סיכוי טוב יותר לצאת מכלא הבדידות.